חלק נכבד מתכניות בניין עיר שנידונות בוועדות השונות לתכנון ולבנייה מכונות "תכניות איחוד וחלוקה". בתכניות אלה מתחם מסוים מחולק מחדש לחלקות חדשות, ואלה מוקצות לבעלי החלקות המקוריות המצויות בתחום התכנית, אך לא בהכרח באותו המיקום.

מדובר בהליך מורכב ומסובך, שנעשה על ידי המתכנן בעצה אחת עם שמאי מקרקעין. אחד העקרונות החשובים שמנחים אותם הוא ששוויים היחסי של החלקות הישנות יישמר גם בעת החלוקה החדשה. בעלי קרקעות שיוצאים עם קרקעות זולות ממה שהיה להם במקור מקבלים דמי איזון, ואילו בעלי קרקעות שקיבלו לידיהם קרקעות יקרות ממה שהיה להם משלמים דמי איזון.

באופן זה כולם אמורים לצאת עם קרקעות ששוויין היחסי דומה למה שהיה ערב ההליך. ההתחשבנות הזו נעשית באמצעות טבלה שמכונה "טבלת הקצאה ואיזון".

ההליך מאפשר לרשויות לתת לבעלי הקרקע חלקות חדשות קטנות יותר, אך עם זכויות בנייה גדולות מבעבר, והם משתמשים בזכויות כתחליף להפקעת קרקעות ותשלומי פיצויים. כתוצאה, תכנית כזו, שנוטלת את זכות הקניין מבעלים של קרקע ומעניקה לו זכות קניין במגרש אחר, חייב שתיעשה בהליך מובנה, שוויוני, שקוף ושטבלת ההקצאה והאיזון תהיה גם היא אחידה ובהירה לציבור.